‘מכילתא דרשב”י פרשת נזיקין’

מחר, ה-30 ליוני, יתקיים האירוע השנתי לזכר ד”ר ליאורה אליאס בר-לבב ז”ל בספרייה הלאומית בירושלים. הערב יוקדש לצאת ספרה מכילתא דרשב”י פרשת נזיקין: נוסח, מונחים, מקורות ועריכה, ירושלים 2013. לרגל הארוע אנו מפרסמים כאן ביקורת על הספר מאת אסף רוזן-צבי.

ספר זה הוא עיבוד קל של עבודת הדוקטור של ליאורה אליאס בר-לבב ז”ל שהושלמה לאחר פטירתה. הספר עוסק בעריכתה היצירתית של המכילתא דרשב”י. לצערנו עבודה זו נקטעה ונזקקה בעצמה למעורבות פעילה של עורך לצורך התקנתה לפרסום. זכתה אליאס בר לבב בכך שעבודת עריכה זו תיעשה בידי פרופ’ מנחם כהנא שהוא האדם המתאים ביותר לכך הן מההיבט האישי והן מההיבט המקצועי.

מלבד העיסוק החשוב בשאלת אופי עריכתה של המכילתא דרשב”י והיחס למקבילותיה תרומתו הגדולה של הספר היא בניתוחים הבהירים ובפרשנויות המחודשות הרבות שבו לקטעים שונים מהמכילתא, שלא זכתה, כידוע, לפירושים רבים. ככזה, ספר זה הינו חובה עבור כל מי שעוסק במדרשי התנאים בכלל ובקטעי המכילתא דרשב”י על פרקים כא-כב בספר שמות בפרט. את עיקרי חידושיה סיכם כהנא במילים הבאות (עמ’ יא):

שורה ארוכה של חידושים פרשניים מאירי עיניים בהבנתן המילולית של דרשות המכילתא, בהארת מובנם המדויק של מונחים מדרשיים, בחשיפת הזיקה הספרותית העמוקה של המכילתא למשנה ובייחוד לתוספתא ואף בפיתוח תובנות מתודולוגיות מחודשות על דרכי העריכה של המכילתא דרשב”י בפרשת נזיקין.

וזו מסקנתה של אליאס בר-לבב בנוגע לעריכת המכילתא (עמ’ יג):

המכילתא דרשב”י בחלקים גדולים שלה אינה מדרש מקורי אלא עיבוד, לא תמיד מושכל, של מקורות קודמים לה שעמדו לפניה.

כהנא מסתייג בפתח הדבר מתיאור זה בעיקר ביחס לתיאור הצרימות והחספוסים כעבודת עיבוד ‘לא מושכלת’ והוא מעלה את האפשרות לראות בכך מוסכמות ספרותיות שונות של עריכה.

elias

הפרק הראשון עוסק בנוסח המכילתא דרשב”י ובהצעות חילופיות לנוסח שפורסם במהדורת אפשטיין ומלמד. נוסח מתוקן של המכילתא דרשב”י לדיני נזיקין (שמ’ כא, כח – כב, ה) מופיע כנספח לספר.

הפרק השני סוקר את המונחים המדרשיים של המכילתא דרשב”י והוא עבודה חלוצית ובסיס נתונים חשוב ביותר. במהלך הספר עושה אליאס בר-לבב שימוש רב בהבנה המדוייקת של כל מונח ומונח ומראה כיצד פכים קטנים אלו מהווים בסיס לניתוח הדרשות, הבנת יחסן למקבילות ומגמת עריכתן. כך לדוגמא, הקיצור יוצא הדופן של המונח ‘(אין לי אלא) Y, X מנין?’ או ההיכרות עם המבנה השונה של המונח ‘לרבות X’ בהשוואה למונח ‘לעשות… כיוצא ב-X’ מאפשרים לה לזהות בין הדרשה המקורית לזו המועברת (עמ’ 253-258). בחינה מדוקדקת של מונחי הדיון יכולה היתה לשמש גם בסיס לשאלות הרמנויטיות רחבות יותר. לדאבוננו מעיד כהנא שעיוניה של אליאס בר-לבב בדרכי המדרש ובקנוונציות המדרשיות לא הושלמו ועל כן לא פורסמו בעבודת הדוקטור.

בפרק השלישי, העוסק ביחס למקבילות במשנה ובתוספתא, מראה אליאס בר-לבב באופן משכנע מאוד כיצד דרשות קשות במכילתא דרשב”י מתבארות מתוך השוואה למשנה והתוספתא ולאור הבנת הדרשות כעיבוד (לא תמיד מוצלח, לדעתה) של המקורות הללו. בחלק מהמקרים החספוס נוצר מתוך ניסיון שלא צלח לאחד הלכות שונות ובמקרים אחרים (והמעניינים יותר בהקשר של הבנת הז’אנר המדרשי) מתוך ניסיון לעגן ולקשר את ההלכות למילות הפסוק. בדרך זו נוצרו ‘מדרשים מלאכותיים, לאקוניים מאוד ונטולי בהירות הלכתית’ (עמ’ 239). חידוש חשוב נוסף הוא ההבחנה שדווקא התוספתא, ולא המשנה, היא המקור ההלכתי העיקרי ששימש את עורך המכילתא דרשב”י בציטוטיו. אמנם גם המשנה עומדת ברקע דרשות רבות. בהקשר זה מנתחת אליאס בר-לבב את חטיבת הדרשות הארוכה על נזקי האש (שמות כב, ה) וטוענת שהיא עיבוד מורכב של רצף ההלכות במשנה ב”ק פרק ו.

בפרק הרביעי עוסקת אליאס בר-לבב בדגמים שונים של שכפול דרשות והעברתן. תופעה זו מוכרת בכל מדרשי התנאים ובעיקר בשתי המכילתות על פרשת נזיקין, הן בעקבות הדינים החוזרים על עצמם שבפסוקים והן בעקבות הניסיון ליצור מערכת משפטית אחידה. אליאס בר-לבב טוענת שהתופעה רחבה הרבה יותר במכילתא דרשב”י אולם מהעיון בדוגמאות נראה שהייחוד איננו רק בכמות אלא גם באיכות. תופעה נוספת הנידונה בפרק היא הצמדה ושילוב של מדרשים סותרים היוצרת את הרושם המוטעה שכוונתם זהה.

אביא כעת בקצרה אחת מהדוגמאות שבהן עוסקת אליאס בר-לבב (עמ’ 162-164 בספר) הממחישה באופן משכנע כיצד פתרון הקושי שבדרשה נובע מחשיפת העיבוד של המדרש לאור המקבילה בתוספתא. הפסוק בשמ’ כא, כח עוסק בשור שנגח אדם והרגו, שדינו סקילה – ‘סקול יסקל השור’. על מילים אלו מופיעה במכילתא דרשב”י הדרשה הבאה, עמ’ 178:

אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות ולדותיהן ועריבתיהן? ת”ל סקל יסקל.
ולא יהא מסקלו מיד אלא כונסו לכיפה עד שעה שימותו
ור’ אלעזר בר’ שמעון אומ’ <<כולהן>> היו נסקלין

בשורה הראשונה מחדש המדרש שני עניינים: א. גם ולדות הבהמה שנולדו לאחר שנידונה ליסקל ולפני סקילתה בפועל – יומתו עמה. ב. אם הבהמה שנידונה ליסקל נתערבבה בבהמות אחרות ולא ניתן לזהותה – כולן יסקלו. בשורה השניה נאמר שכונסים את כל הבהמות (מדובר במקרה שהתערבבו עמה) למקום הסגר עד שימותו בעצמן ובשורה השלישית מובאת דעתו החולקת של ר’ אלעזר בר’ שמעון שבמקרה זה כל הבהמות (שהתערבבו) נסקלות. אליאס בר-לבב מצביעה על שני קשיים מרכזיים בקטע: א. הדרשה הראשונה מתייחסת לשני מקרים (ולדות ונתערבו) ואילו בהמשך מתייחסים רק לדין נתערבו. ב. היחס שבין השורה השניה לבין מה שלפניה ולאחריה – אם כונסן לכיפה עד שימותו הרי שהן אינן נסקלות כלל! אך מהמשפט ‘ולא יהא מסקלו מיד אלא…’ משמע שההמשך מסכים עם דין הסקילה?!

הפתרון שמציעה אליאס בר-לבב הוא לאור המקבילה שבתוספתא ב”ק ה, ה:

נתערבו באחרין ואחרין באחרין – כולן אסורים בהנאה.
מה יעשו להן? כונסין אותן לכיפה עד שעה שימותו.
ר’ אלעזר בי ר’ שמעון אומ’ כולהן נסקלין.

בנוסח התוספתא אין כל קושי – היא עוסקת במקרה של נתערבו בלבד ודעת ת”ק היא שלא סוקלים אותן אלא כונסין לכיפה בלבד. לפי אליאס בר-לבב, העורך ציטט את המחלוקת מילה במילה מהתוספתא והקדים לה את המשפט ‘ולא יהא מסקלו מיד אלא…’ שמטרתו לגשר בין הדרשה הקודמת במכילתא דרשב”י שדין בהמות שנתערבו הוא סקילה לבין דעת ת”ק שבתוספתא שדינן כינוס בכיפה. התוצאה היא ששיטת ת”ק מוצגת כהסתייגות מדין הסקילה שלפניה, בעוד שהיא למעשה דעה חולקת. דומני שהצעתה של אליאס להסבר דרך עבודתו של העורך משכנעת ביותר, גם אם לא ברור האם נכון לכנות עיבוד מעין זה כ’לא  מושכל’.

ניתן היה לסכם את מחקרה של אליאס בר-לבב בהצבעה על המאפיינים הייחודיים של המכילתא דרשב”י בעיבוד החומר התנאי שלפניו ובכך שחלקים גדולים מהמדרש אינם מקוריים אלא פרי של יצירה משנית (עמ’ 337). אולם סיכום מעין זה מעביר את הרושם המוטעה שממחקר המכילתא דרשב”י לא ניתן להסיק למדרשי ההלכה האחרים, ולא היא. אליאס בר-לבב עצמה מציינת כי המכילתא דרשב”י היא מדרש תנאי אותנטי המגלה קרבה גדולה למדרשים האחרים מדבי ר’ עקיבא (ספרא וספרי דברים) כפי שניכר באופן השימוש שלו במונחי הדיון (146-147). במקומות שונים משווה אליאס בר-לבב את התופעות שהיא מזהה במכילתא דרשב”י גם למדרשי הלכה אחרים, אולם אין היא עושה זאת באופן שיטתי. דומני שהשוואה מעין זו תלמד שבמכילתא דרשב”י קיימת הקצנה של תופעות עיבוד שונות הקיימות גם במדרשי ההלכה האחרים. מוקצנותן של התופעות במכילתא דרשב”י מקלה על זיהויין וניתוחן ועל כן מחקר זה ראוי להוות בסיס לבחינה של תופעות אלו גם במדרשים האחרים.

השאלה המרכזית שהעסיקה את אליאס בר-לבב היא זיהוי דרכי העריכה והעיבוד של המכילתא דרשב”י – מנין נוצרו הצרימות במדרש הקדום והמאוחר (המקורי והמעובד) וכן בין המדרש למקבילותיו. כמו כן עסקה בפירוש מחודש לקטעי מדרש קשים לאור חשיפת המקורות והעריכה. אולם עבודתה הפרטנית הרחבה יכולה וראויה לשמש כבסיס לשאלות רחבות נוספות, שאליאס בר-לבב לא זכתה לפתח. ואדגים כאן רק שלושה עניינים כאלו:

א. הרמנויטיקה – ההבחנות הרבות בין דרשות מקוריות לבין עיבודן יכולות לשמש בסיס לשאלות חשובות של קדום ומאוחר בהקשרים פרשניים. כך לדוגמא ניתן לבחון האם קיימים מאפיינים שונים לדרך הלימוד ממילות הפסוק בדרשות המקוריות לעומת דרכי המדרש המשתקפות בדרשות המעובדות.

ב. היחס שבין מדרש ומשנה – אליאס בר-לבב מראה כיצד המכילתא לוקחת הלכות העומדות לפניה ומעבדת אותן לדרשות באמצעות עיגונן במילות הפסוק. תופעה זו, שיש לבחון אותה גם במדרשים אחרים (ונראה שיימצאו בכך הבדלים בין דבי ר”י ודבי ר”ע), יכולה להיות קיימת כבר ברובד הקדום של המדרש ויש בה חשיבות גדולה להבנת הפרוייקט המדרשי כולו והיחס שבין המדרש וה’משנה’.

ג. המדרש המקורי והשוואה לדבי ר’ ישמעאל – לאחר הזיהוי של דרשות רבות כעיבוד של מקורות תנאיים מקבילים ניתן לשאול מה הם החומרים המדרשיים המקוריים שעמדו בפני עורך המכילתא דרשב”י. שאלה זו מעניינת במיוחד לצורך השוואה בין חומר מדרשי קדום זה לבין המדרש המקביל מדבי ר’ ישמעאל. שאלה נוספת היא עד כמה ניתן למצוא דמיון או מחלוקת בין שני בתי המדרש לא רק ביחס לחומר הדרשני וההלכתי אלא גם ביחס לדרכי העיבוד והעריכה שלהם.

לסיום מילה על ההיבט האישי שמאחורי ספר זה. לצערי הרב לא זכיתי להכיר את ליאורה, אך יצא לי לשמוע את שבחה ממכרים משותפים שונים. כעת יכול הקורא להתוודע למעט מדמותה בפתח הדבר המרגש שכתב פרופ’ כהנא שהיה בקשר קרוב עמה במשך שנים, הנחה אותה בעבודתה ואף ערך את הספר לדפוס. מתוך העיון בתוכנו של הספר ניכרים דבריו על הכוח הפרשני, הברק האינטלקטואלי והיצירתיות יוצאת הדופן של ליאורה ועל כן חזקה שאין גוזמה גם בתיאורו את אישיותה המופלאה והאצילית.

סוף דבר, ספר זה גדוש בחידושים הן ביחס לקריאה ופרשנות של דרשות המכילתא והן ביחס להבנת דרכי העיבוד והעריכה של מדרשי התנאים. אמנם העיון הפרטני בסוגיות הלכתיות סבוכות בהלכות נזיקין אינו קל לקריאה למי שאינו מצוי בעולם זה, אך הניסוח הבהיר והקולח מצליח להקל את עמל הלימוד במידת האפשר. צער גדול הוא שהמחברת לא זכתה להשלים את מחקרה אולם דומני שגם חוסר שלמות זה מעורר את הקורא להמשיך ולהפך בעניינים החשובים הנידונים בו.

אסף רוזן-צבי הוא דוקטורנט בחוג לתלמוד והלכה באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטור שלו, בהנחייתו של פרופ’ מנחם כהנא, היא על מסכתא דכספא שבמכילתא דר’ ישמעאל והיא עוסקת בין השאר בשאלות של פרשנות, עריכה והרמנויטיקה מדרשית.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s